נלמד בקורס פרחי באך שד"ר באך אף הכיר בכך שמתח ממושך הנובע מרגשות כמו כעס, פחד, דיכאון או דאגה מחליש את המערכת החיסונית של האדם. במצב כזה עלול הגוף "להיות טרף" לזיהומים או מחלות כמו הצטננות, קצרת, בעיות במערכת העיכול או אפילו דבר חמור יותר. הוא אף נוכח לדעת שהאופן שבו מתייחס אדם למצב הרגשי בו הוא שרוי, משפיע בבירור על חומרת המחלה ועל הזמן הנדרש לאותו אדם להבריא ממנה.
יותר מכך, באך למד שאנשים אשר סובלים מאותה מחלה, שהם בעלי קווי אישיות דומים, מגיבים בצורה חיובית לתרופה מסויימת, בעוד שיש לטפל באורח שונה באנשים הסובלים מאותה מחלה ולהם טבע ומזג שונים. האקסיומה אליה הגיע באך בעקבות הדברים הללו קבעה כי: אין להתייחס למחלה ויש לתת את הדעת אך ורק לאישיותו של האדם הנמצא במצוקה. לשיטתו באך שנלמד בקורס פרחי באך, מחלה הינה גיבוש וביטוי של מצב רגשי של האדם. השקפת עולם דומה לזו של פלאטו ואחרים בני אותה תקופה, שדגלו ברפואה הוליסטית.
שנלמד ב קורס פרחי באך למרות העובדה שד"ר באך היה אדם אינטליגנטי מאוד ובעל רקע מדעי מוכר, הוא מעולם לא איבד את הקשר שהיה לו עם העולם הרוחני. בבסיסו הוא היה "איש של לב" שהונחה על ידי אינטואיציה או מה שאחרים מכנים: השראה עליונה. הוא האמין בכל ליבו שהמפתח לריפוי האמיתי לא נמצא במעבדה, אלא בממלכת הצומח, וכן שפרחי בר המוזנים על ידי אמא אדמה ומקבלים את האנרגיה שלהם משילוב של אוויר צח, מים ואור השמש, עשויים לשמש כצמחי מרפא.
מיד לאחר שעזב את לונדון, התיישב באך בכפר ליד ניטוס-אי-כוד אשר בצפון וולש. החיים בטבע הביאו לפיתוח רגישותו הטבעית. הוא היה כבר מודע למתנת הריפוי בה ניחן, מאחר שפעמים רבות בעבר הוא חש צורך להניח את ידו על זרועו של חולה, או על כתפו, באופן שאותו חולה חש בפרץ של אנרגיה ממגעו. בוולש התפתחה רגישות זו והיה עליו רק להניח עלה כותרת על לשונו או לאחוז את ידו מעל צמח, כדי להיות מודע להשפעה שיש לצמח זה על ה-MIND (הישות ההכרתית בתוכנו, המאפיינת את המין האנושי, ישות זו מנוגדת לחומר והרכבה הוא: שכל, תודעה, דעת, מחשבות, רעיונות, רגשות, רצונות, עולם רוחני, אינטיליגנציה וכל מה שמאפיין הכרה: הגוף והנפש). בשלב מאוחר יותר רכש ד"ר באך את הידע שלו באופן שונה: מספר ימים בטרם גילה צמח מרפא הוא חווה בתוכו באורח פלאי, מצוקה רגשית והתרופה למצב רגשי זה אמורה הייתה להיות צמח המרפא שאותו גילה בתוך מספר ימים. אין ספר ש"המסע" שהוא ערך בחיפוש אחרי שיטת הריפוי שלו הנלמד בשיעורים של קורס פרחי באך, גרם לו סבל גופני ונפשי.
על-פי באך, פנלמד בקורס פרחי באך שפרחים ספציפיים הינם בעלי "מערך גבוה יותר" ויש להם כוח גדול יותר מאשר לצמחי המרפא הרגילים אשר מרפאים את הגוף ברמה ביו-כימית. הוא האמין כי צמחי המרפא האמיתיים, מאזנים מצב של חוסר הרמוניה בתוך ההיבטים הנפשיים והרוחניים של ישות היחיד; הם משנים רגשות שליליים כדוגמת פחד, דכדוך, ושנאה והופכים אותם לאומץ, שמחה ואהבה; באופן זה הם משנים את הגורם למחלות. תרופות העשויות על בסיס פרחים אינן חוסמות את ההבנה כפי שקורה עם חומרים המשנים את אורחות החשיבה; הן מתנהגות כמו זרזים הפועלים בעדינות, אך ביעילות, ומחוללים את השינוי הנדרש לריפוי מבפנים.
יותר מכך, באך למד שאנשים אשר סובלים מאותה מחלה, שהם בעלי קווי אישיות דומים, מגיבים בצורה חיובית לתרופה מסויימת, בעוד שיש לטפל באורח שונה באנשים הסובלים מאותה מחלה ולהם טבע ומזג שונים. האקסיומה אליה הגיע באך בעקבות הדברים הללו קבעה כי: אין להתייחס למחלה ויש לתת את הדעת אך ורק לאישיותו של האדם הנמצא במצוקה. לשיטתו באך שנלמד בקורס פרחי באך, מחלה הינה גיבוש וביטוי של מצב רגשי של האדם. השקפת עולם דומה לזו של פלאטו ואחרים בני אותה תקופה, שדגלו ברפואה הוליסטית.
שנלמד ב קורס פרחי באך למרות העובדה שד"ר באך היה אדם אינטליגנטי מאוד ובעל רקע מדעי מוכר, הוא מעולם לא איבד את הקשר שהיה לו עם העולם הרוחני. בבסיסו הוא היה "איש של לב" שהונחה על ידי אינטואיציה או מה שאחרים מכנים: השראה עליונה. הוא האמין בכל ליבו שהמפתח לריפוי האמיתי לא נמצא במעבדה, אלא בממלכת הצומח, וכן שפרחי בר המוזנים על ידי אמא אדמה ומקבלים את האנרגיה שלהם משילוב של אוויר צח, מים ואור השמש, עשויים לשמש כצמחי מרפא.
מיד לאחר שעזב את לונדון, התיישב באך בכפר ליד ניטוס-אי-כוד אשר בצפון וולש. החיים בטבע הביאו לפיתוח רגישותו הטבעית. הוא היה כבר מודע למתנת הריפוי בה ניחן, מאחר שפעמים רבות בעבר הוא חש צורך להניח את ידו על זרועו של חולה, או על כתפו, באופן שאותו חולה חש בפרץ של אנרגיה ממגעו. בוולש התפתחה רגישות זו והיה עליו רק להניח עלה כותרת על לשונו או לאחוז את ידו מעל צמח, כדי להיות מודע להשפעה שיש לצמח זה על ה-MIND (הישות ההכרתית בתוכנו, המאפיינת את המין האנושי, ישות זו מנוגדת לחומר והרכבה הוא: שכל, תודעה, דעת, מחשבות, רעיונות, רגשות, רצונות, עולם רוחני, אינטיליגנציה וכל מה שמאפיין הכרה: הגוף והנפש). בשלב מאוחר יותר רכש ד"ר באך את הידע שלו באופן שונה: מספר ימים בטרם גילה צמח מרפא הוא חווה בתוכו באורח פלאי, מצוקה רגשית והתרופה למצב רגשי זה אמורה הייתה להיות צמח המרפא שאותו גילה בתוך מספר ימים. אין ספר ש"המסע" שהוא ערך בחיפוש אחרי שיטת הריפוי שלו הנלמד בשיעורים של קורס פרחי באך, גרם לו סבל גופני ונפשי.
על-פי באך, פנלמד בקורס פרחי באך שפרחים ספציפיים הינם בעלי "מערך גבוה יותר" ויש להם כוח גדול יותר מאשר לצמחי המרפא הרגילים אשר מרפאים את הגוף ברמה ביו-כימית. הוא האמין כי צמחי המרפא האמיתיים, מאזנים מצב של חוסר הרמוניה בתוך ההיבטים הנפשיים והרוחניים של ישות היחיד; הם משנים רגשות שליליים כדוגמת פחד, דכדוך, ושנאה והופכים אותם לאומץ, שמחה ואהבה; באופן זה הם משנים את הגורם למחלות. תרופות העשויות על בסיס פרחים אינן חוסמות את ההבנה כפי שקורה עם חומרים המשנים את אורחות החשיבה; הן מתנהגות כמו זרזים הפועלים בעדינות, אך ביעילות, ומחוללים את השינוי הנדרש לריפוי מבפנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה